יום ראשון, 10 ביוני 2012

שכרון הביצועיזם + אנאלוגיה משונה

הערה: החלק השני של הפוסט הוא לאמיצים בלבד.

לעתים, בימים ממוזלים כמו היום, משתלט עלי כליל שכרון הביצועיזם. אני פוצח ומנצח בהוצאתן לפועל של ישסוף המטלות שהוקצו לי להיום מאינסוף המטלות המשוערות של חיי, ומשלים אותן אחת לאחת בתנופה מסחררת. אני חש כמכבש-אולר-שוויצרי-אוטמטי-משוכלל, המתגלגל לו לאורכו של טו-דו ליסט המשתרע עד האופק, מכוונן לזיהוי מכמונות ופחים מכל סוג ולשליפתם המתוזמנת-מתוחכמת, רבת התושיה ונטולת ההיסוס של הגאדג'טים הרב-ייעודים שאגורים בקרביי. איני כל-יכול. אני יכול-ככל-שניתן לבן-אדם. אני הגרף השואף לאסימפטוטת השלמות האנושית. אני הקדמה שלעולם לא תכזיב. אני עתיד המאה ה-20 בעיניה הנוצצות של  אחרית המאה ה-19. אני מוּעד למפלה.

הימים הממוזלים הללו מתרבים לאחרונה. לרוב בגרסתם מתונת-המאניה, ובכל זאת, אני תוהה אם יש בביצועיזם הזה, בהתגשמותו של מה שכל סטודנט רצוץ מייחל לו, אוטיזם מסוכן. איך אדע?

בתמונה: חתולים

XXX

בתוך הערב-רב של הטקסטים המוצאים מהקשרם שהוא רשימת הקריאה האקדמית שלי, נשתרבבו בשנתיים האחרונה כמה בדלים ממארקס ומהמושפעים ממארקס. כמעט שלא הבחנתי בחוט השני העובר ביניהם, ופתאום גיליתי השבוע, ברגשות מעורבים, שהחוט אינו אלא צמח מטפס, שהבדלים היו זרעים, שמוחי היה להם כר גידול נוח, ושעתה בכל מקום אני רואה או מדמה לראות את עקבות התודעה הכוזבת. קומדיה רומנטית מטופשת על נערה בריטית נמוכת-מעמד אך חרוצה שמפילה ברשתה גבר עשיר בעודה עובדת באתר סקי מפונפן באוסטריה, נראית לי פתאום כצרור של שקרים סמויים על מוביליות חברתית וכהנצחה של הרעיון הג'יין-אוסטיני שנשים עולות בסולם החברתי רק אם הן מתחתנות עם גבר, עשיר. בכתבת הצבע בסוף מהדורת החדשות על בעל חנות צעצועים קטנה מדימונה, שבנה אימפריית-צעצועים ארצית, אני רואה אלחוש מסוכן של התודעה החברתית, ולא אתנחתא חביבה מרצף החדשות המדכאות.

אין לזה סוף. אני יכול, למשל, לנסות לסבך את שיפוט הסרט ולהזכיר לעצמי שבסופו הדמות המשנית בוחרת דוקא בגולש האקסטרים החתיך והעני על פני הבן העשיר, הדביל והמכוער. אבל גם כאן אפשר לזהות את עקבות התודעה הכוזבת במיליון דרכים שונות, ולטעון, במיליארד דרכים שונות, שהתכסיס המסוכן ביותר של השטן הוא שהוא גורם לנו לחשוב שהוא לא קיים. האמונה שהתודעה הכוזבת או האידיאולוגיה הדומיננטית או הסטרוקטורות החברתיות או ה-איך-שלא-תקראו לכוחות החברתיים שמבטלים את כל יכולתנו לגרום לשינוי, אינם שולטות בנו לחלוטין, היא התודעה הכוזבת המסוכנת מכולן.

האינטואיציות שלי (שאולי גם בהן אין לבטוח) אומרות לי שני דברים שונים: 1) שהחשיבה הסוציולוגית הזאת חשובה מכדי לפטור אותה כקשקוש שלא עומד במבחן פופר. 2) שאנחנו חייבים להאמין, ולו רק מטעמים פרגמטיסטיים, שיש לנו איזה שהיא יכולת לנווט את המציאות החברתית שמקיפה אותנו, או לחילופין, להאמין שהכוחות הדטרמיניסטיים שפועלים עלינו כפרטים שונים מספיק מהכוחות החברתיים כדי ליצור כאוס שדי בו להצדיק תקווה לשינוי. חשבתי על זה היום בדרך לירושלים ועלתה בראשי אנאלוגיה שיכולה להפוך, אולי, את החשיבה המרקסיסטית לפחות-מדכאת, מבלי לנטול לגמרי את עוקצהּ. עכשיו, נא לא להיבהל, אבל כאן הולכת לבוא קצת פיזיקה למעשה, אני מוותר על האנאלוגיה היותר-מסובכת שחשבתי עליה לטובת אחת פשוטה יותר ומובנת יותר: נראה לי שאולי היחס בין כוחות דטרמיניסטיים חברתיים לכוחות דטרמיניסטים פסיכולוגיים (שקובעים את התנהגות היחיד), הוא כמו היחס בין הכוח החשמלי לכוח הכבידה. נא להקשיב עוד קצת, זה כמעט נגמר.

הכוח החשמלי וכוח הכבידה הם, לפי השקרים הפיזיקליים המקובלים כיום, שניים מהכוחות היסודיים הפועלים ביקום. מה שמשונה הוא, שלמרות שהכוח החשמלי חזק בערך פי זיליון מכוח הכבידה, אנחנו מבחינים בכוח הכבידה רק לעתים מאוד רחוקות בחיי היום-יום. כלומר, בניגוד לחפצים שנופלים בגלל כבידת כדור הארץ שהן משהו שאנחנו רגילים לו לחלוטין, לא כל יום נתקלים בעצמים שנמשכים או נדחים זה מזה בגלל כוחות חשמליים. לעומת זאת, אם מסתכלים בבפנוכו של החומר, באטומים ובמולוקולות, ומנסים להסביר למה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים, כח הכבידה נהיה לגמרי לא רלוונטי. לסיכום: במיקרו - חשמל חשוב כבידה לא, ובמאקרו - ההֵפך. 

אז למה זה ככה? פשוט. הכוח החשמלי יכול לבוא בשתי צורות: משיכה או דחייה. הכבידה תמיד מושכת. גוש גדול מספיק של חומר הוא ניטרלי מבחינה חשמלית בקירוב טוב מאוד. כלומר, המשיכה החשמלית והדחייה החשמלית בין שני עצמים מאקרוסקופיים מבטלות זו את זו. כוח הכבידה, לעומת זאת, יודע רק למשוך. כל חלקיק חומר מפעיל משיכה כבידתית על כל חלקיק חומר אחר. כשיש הצטברות של מלאנתלפים חלקיקי חומר, נגיד, כדור הארץ, הכוחות החשמליים מבטלים זה את זה, אבל הכוח הכבידתי מתעצם ומצטבר. 

הנמשל של המשל הזה הוא כדלהלן: גם הכוחות הפסיכולוגיים וגם הכוחות החברתיים הם אמיתיים לחלוטין. אבל בעוד שהכוחות הפסיכולוגיים שפועלים בינינו משפיעים עלינו במיליון דרכים שונות, הכוחות החברתיים הם הטייה קלה אך אחידה של התנהגותנו, שמורגשת רק אם בוחנים קבוצות גדולות מספיק של חיות אנושיות. האופן שבו מעוצבת האינטראקציה בינינו לאנשים הקרובים אלינו נקבעת על ידי חוקים פסיכולוגיים, אבל אם אנחנו מנסים לשרטט קווים לדמות עתיד המדינה/העיר/החברה, עלינו להיות מודעים למסה העצומה של אנשים-שהם-לא-אני שעומדת כנגד כל קבוצה סוררת ומצמיתה אותה לדפוסי החברה כמו שכדור הארץ מצמית סלעים לקרקע בכוח משיכתו הכבידתית.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

 
מופעל על ידי Blogger.