יום רביעי, 24 באפריל 2013

חתול ישן

חתול הוא עוגה שאוכלים עם העיניים
בטנו בחושה
לשונו קיפלה בה שובע ונמנום
והשמש אפתה
והעלתה
ניחוח דייסה מתוקה, ריטוטי חלום וזֶכֶר
זנב שממית מתפתל שחמק מטווח כּפּה.


יום שני, 22 באפריל 2013

היומן השלישי

כדי לכתוב יומן אחד, צריך אדם לכתוב שלושה. אחד ישמור במגירה נעולה, לא יראה לאיש וגם לא ירשה שיתגלה לאחר מותו. שני ידפיס בעשרות או מאות עותקים, יחתום עליהם בשם בדוי ויתלה על לוחות המודעות בצומת-דרכים נידח או בעיר מרוחקת. את השלישי יניח על מדף בסלון, יקריא ממנו בפני חברים, ילקט ממנו וישלח להוצאות הספרים ולמדורי המכתבים למערכת.

בראשון יכתוב כל יום או כל יומיים ובו יפרט בלא חן את כעסיו וכאביו הקטנוניים ביותר, את לבטיו החוזרים על עצמם מדי-יום, את שצף מחשבותיו ודעותיו, מתישים ונדושים ככל שיהיו. שם יציין או לא יציין שמות אנשים מפורשים ככל שירצה. ידבר בשפת הקוד שבינו לבין מוחו או יאריך בהבהרות עד יבוש הדיו. יתהה בקול-רם-בשקט ויערוך טבלאות בעד ונגד ורשימות של מטלות, חלומות, חפצים, חרדות ותכניות לסופ"ש.

בשני יכריח את עצמו לכתוב את סודותיו המביכים ביותר, את אלו שלעולם לא יעז להגות בקול, ורק בקושי ייאות להעלותם על נייר או להתעכב עליהם במחשבותיו. בו יהא תמיד מתריס. יכיש כנחש מפוחד. יבחר במילים הבוטות, הגסות והשנואות עליו ביותר.

ובשלישי יותיר רק מה שזוקק מן השניים הראשונים; את מה שצמח ברקבובית מזרעי משפט או דימוי מוצלח. יעבירוׁ לכד-חרס נאה, ואף יצמיד לו מקל במבוק או סככת ברזל, עליהם יוכל להשתרג ולהתפרא וללבלב ולהעלות ריח. ואז יזמין אנשים לגנו המסוגר. ואז יצביע על צמחיו ויאמר: ראו, זה אני. זו ההצדקה לכל סבלותיי ושתיקותיי.  

יום שני, 15 באפריל 2013

פוסט פוסט-יומהולדת

מה עדיף להיות, סוקרטס אומלל או חזיר מאושר? ומה חזיר מעדיף להיות? ומה חצי-חזיר?

אני מרגיש, או חושש, שאני צולל לתוך תהומות העמימות. שמשנה לשנה אני נעשה יותר פסימי, פחות אידיאולוגי, יותר קהה. הויתורים והפשרות כבדים עלי. העקרונות שנזנחו אינם כה בוטחים כבעבר, אינם מסתפקים בשבועת נאמנות, דורשים מחוות כתנאי למשא ומתן. כבר כמעט חצות ואין לי אף מחווה במלאי. אולי הם יסתפקו בוידוי. לא וידוי גנרי, וידוי מפורט, מביש. הנה: הפסקתי להיות צמחוני כי לא היה לי מה להזמין ללאנץ' במשרד. הלכתי רק לשלוש הפגנות בשנתיים האחרונות וחוץ מזה לא נקטתי אצבע כדי לקדם את אמונותיי. וגרוע מכל בעיני: זנחתי את צוו של סוקרטס, שיש לציית לחוק גם כשאיננו מסכימים לו. גם כשהוא אינו נוח לנו. גם כשלוחצים עליך. אולי אני כבר לא מאמין בציווי הזה, אבל אני גם לא מאמין בנטישת עקרונות ללא דיון. הלוואי ויכולתי לומר במה מדובר. אני לא יכול, זה לא נוגע רק לי. אל תדאגו, לא רצחתי אף אחד. מדובר בהפרת חוק הרבה יותר נוחה, מעונבת ומקובלת - נתונה לפרשנות אפילו.

אוף.  
 
מופעל על ידי Blogger.