יום שלישי, 15 ביולי 2014

הרוב לא שפוי


עכשיו כשנמצאו מי שמתחילים לממש במעשים את הפרוגרמה של הימין הפשיסטי,  עולה הזעקה מהמחנה הדמוקרטי המצומק: לאן נעלם הרוב השפוי? למה קולו לא נשמע? הרי בטח ברור לכל אדם סביר שרצח נער בן 15, רק כי הוא במקרה משתייך לעם הלא נכון, זה מעשה גזעני, אכזרי ומזעזע. ברור להם שלא משנה כמה מרגיזות אותך דעותיו של אדם אחר, אסור להשתיק אותו באלימות פיזית. לא? לא.

אל תטעו בשתיקתו של הרוב הדומם. הוא לא דומם משום שהוא מפחד להרים את קולו, או כי חלה תקלה קלה בתפקודם של אלו שאמורים למסור לו את האינפורמציה המדויקת על המתרחש. הוא דומם כי הוא מסכים בשתיקה. הוא דומם כי כבר שנים ארוכות שוטפים לו את המוח. כי בעיניו אין יותר שמאל, רק שמאל קיצוני. כי הוא בכלל לא מקשיב יותר לשמאל. אומרים לו: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" והוא שומע "המדינה לא של היהודים ושייכת לערבים". אומרים לו שכדאי לבחון באופן ביקורתי את הטענה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם והוא שומע "צה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם". הוא לא שפוי כי הוא כבר לא עוצר אפילו כדי לשאול את עצמו, אם אין בכל זאת הבדל חשוב בין בוגד - אדם , שמביא באופן מודע לפגיעה בחייהם, גופם או בטחונם של אזרחי המדינה שלו - לאדם שפשוט יש לו דעה אחרת לגבי מה טוב לאזרחי המדינה.

בקרוב אצלכם

הרוב לא שפוי. הטירוף שלו הוא גם לא זמני. הוא לא יחלוף כעבור כמה שעות או כמה ימים, גם אם הוא יירגע קצת כשהתותחים יפסיקו לרעום לכמה חודשים. הטירוף הזה התחיל כבר מזמן. הוא התחיל עם תנועת "אם תרצו" שכל פעילותה הציבורית מוקדשת לדה-לגיטימציה של השמאל, עם החקיקה האנטי-דמוקרטית מבית מדרשם של דנון, אקוניס ודומיהם, עם עלייתם של אותם דנונים ואקוניסים על חשבון נציגי הימין הדמוקרטי בפריימריז האחרונים לליכוד, בהשתלטותו על שוק העיתונות של התעמולון "ישראל היום" שלפי בעליו "ידיעות אחרונות", אביר הקונצנזוס עלי אדמות, הוא "שמאל קיצוני", עם הריצה לכנסת של "עצמה לישראל", עם ההתחזקות של הבית היהודי וישראל ביתנו על חשבון הליכוד. 

אז למיעוט השפוי בישראל, מימין אבל בעיקר משמאל, אני ממליץ בחום לברוח מכאן. כן, אני יודע, בניגוד למה שמעלילים עלינו, לא לכולנו יש דרכונים אירופאים שרק מחכים לשאת אותנו מכאן לחיי מותרות בניכר. גם אנחנו מרגישים שישראל היא חלק מהתרבות שלנו, מהשורשים שלנו. גם לנו יש כאן משפחה ועבודה וחברים. אבל אין מה לעשות, הפסדנו. אנחנו יכולים להמשיך לצעוק ולמחות, אבל הרוב לא שפוי, הרוב לא מסוגל ולא רוצה להקשיב יותר. מי שבכל זאת נשאר כאן, מחוסר ברירה או מתוך החלטה מודעת להיאבק נגד כל הסיכויים, אני מציע לרדת למחתרת. תמציאו שפת סתרים. תתכוננו ליום הלא רחוק שבו תהיו מיעוט נרדף.

הרוב לא שפוי, והטירוף שלו לא זמני. רק לאחר מעשה, כשיגלו יום אחד שדם אחיהם קורא להם מהאדמה, רק אז הם יתעוררו.

יום שני, 23 ביוני 2014

החתול הטוב ביותר בעולם

יש לי את החתול הטוב ביותר בעולם. בקרוב אצטרך לומר: היה לי. על אדם לא הייתי מעז לומר שהוא היפה ביותר, החכם ביותר, הטוב ביותר, אבל על חתול אפשר. לאדם אפשר להחמיא רק באופן מסויג, לומר - הוא איש טוב. לא תמיד הוא מבחין במצוקתו של הזולת כאשר היא מרומזת, אבל אם יבחין בה, אין שום ספק שיעשה יותר משרוב האנשים היו עושים כדי לסייע, ואין שום ספק שיעשה זאת בלי להתמהמה, פשוט כי ככה עושים. אפשר לומר שהוא יפה. אפשר לומר את זה בהדגשה שמבהירה שגם אם מדובר במילה מאוד שכיחה, אין היא נאמרת בהיסח דעת, מתוך נימוס או קלות ראש. הוא יפה. גבוה, עיניים חומות כמעט ירוקות, שיער-קש מעט מקליש מלפנים, ריח קצת חייתי, חריף-מתוק. אפשר גם לספר על הרוך שבו. לומר שכיף לטמון בו את הראש; להעביר על הלחיים או הגב שלו את כריות או מפרקי האצבעות (אבל בלי ציפורניים!). אפשר לומר שברגעי התלהבות כנה, גם אם הם לא מאוד תכופים, הוא שובה בתום היָלדִי שבו, עם עלייה בכמה אוקטבות של הקול, ריקודי אושר קטנים ונפנוף ידיים תוך-כדי המהום. אפשר לומר שהוא מסודר, ומסוגל לפשרה ואחראי, ושהתכונות האלה לא פחות מעוררות אהבה רק כי הן רחוקות מנטיותיו ההרסניות של האידאל הרומנטי. את כל הדברים האלה אפשר לומר, אבל רק משום שיש בהם הקפדה על דיוק, כי נעדרים מהם סופרלטיבים, כי ישנה בצידם נכונות להודות שיש בו גם הרבה מגרעות. באמת יש בו לא מעט מגרעות. בסופו של דבר, הן גברו על מעלותיו. אבל זה לא אומר שאני לא חושב שבהקשרים אחרים, מבחינות אחרות, יש בו באדם הזה הרבה יותר טוב משצריך לצפות לו, הרבה יותר טוב מברוב בני האדם.

עזבתי את החתול שלי, ולכן החתול שלי עוזב אותי. אני מאמין, ולמען האמת מקווה, שיום אחד אוהב חתול אחר יותר משאוהב אותו, ובכל זאת אני משוכנע לגמרי שהוא החתול הטוב ביותר בעולם.

היה שלום ראוסי פאוס.
:+/


יום שישי, 24 בינואר 2014

פראנויה שמאלנית או קץ הדמוקרטיה הישראלית?

או: None of the above.

האזנתי לחצי מההקלטה המלאה של שימוע הפיטורים לאדם ורטה. זה היה קשה לי. כשהוא סיפר שספיר סבח מנהלת נגדו מסע הסתה, ושהוא מקבל איומים על חייו, דמיינתי את עצמי במקומו והוצפתי באימה ובכעס. איך יכול להיות שמוסד חינוכי ממהר כל-כך לפעול נגד מורה שפשעו החמור ביותר, אם בכלל, הוא עבירה על חוזר מנכ"ל, כשפירוש הדבר הוא לתת רוח גבית לתלמידה שמעשיה גורמים לו לחשש ממשי לחייו? אילו חשבתי שמדובר במקרה בודד של מנהל רשת חינוך ימני במיוחד שרודף מורה בעל דעות שמאלניות, לא הייתי מזדעזע עד כדי כך. הצרה היא, שנדמה לי שזה חלק מהצלחתם של כוחות וארגונים שפועלים בישראל בשנים האחרונות באופן עקבי כדי לעשות דה-לגיטימציה מוחלטת לשמאל, לרוקן מתוכן את התואר "דמוקרטית" שניתן למדינה, ולהשליט עליה פרשנות לאומנית-פשיסטית-פונדמנטליסטית של התואר "יהודית".  האמת היא שאני מפחד, באמת ובתמים, שעוד כמה שנים אהיה חלק ממיעוט נרדף במדינה שבה נולדתי, מסיבות פוליטיות ואחרות.

גם אני הייתי מפחד אם היו כותבים את זה עלי (תגובה מהדף של בן-ארי על שרשור בנושא ורטה)


אבל אולי הפחד שלי אינו אלא תוצר של דרמטיזציה מוגזמת של השמאל עצמו, שבניסיונות להילחם על מקומו עושה דה-לגיטימציה לצד הימני של המפה, ומכריז על כל דבר שאינו לרוחו כ"פשיסטי" ו"אנטי-דמוקרטי"? אולי אני פתי שניזון באופן לא ביקורתי מפרסומים בעיתון הארץ? אולי מה שנראה לי כצעדים בדרך לחיסול הדמוקרטיה הישראלית הוא בסך הכל מודיפיקציות שאינן חורגות מגבולות הדמוקרטיה, ושבסופן נמשיך ליהנות ממרבית החירויות והזכויות שנחשבות ליסודיות בדמוקרטיה? אולי מרוב התמקדות במודיפיקציות הקלות האלו, אני לא שם לב שישראל עדיין דמוקרטית מאוד ביחס לרוב העולם, ודמוקרטית מספיק כדי להבטיח את יציבותה ככזאת? אולי ואולי ואולי.

החלטתי לנסות לענות על השאלה הזו בצורה רציונלית ומסודרת, כמיטב יכולתי. כמו כל מה שאני כותב, זה יהיה טרחני ומתיש, ובטח יקראו את זה לכל היותר מספר חד-ספרתי של אנשים. נו, לא נורא, לפחות זה יועיל לנפשי החרדה.

(המשך יבוא)



יום חמישי, 23 בינואר 2014

תמלול קטעים משימוע הפיטורים למורה אדם ורטה

אחת מדרכי הפעולה של הכוחות ההולכים ומתחזקים שפועלים לדה-לגיטימציה של השמאל, היא עיוות דבריהם של נציגי השמאל, והחלפתם בעמדות שהשמאלנים עצמם לא מחזיקים בהן. כפעולת נגד, הרי אני מפרסם תמלול של קטעים משימוע הפיטורים שנערך למורה אדם ורטה, על סמך ההקלטה שפורסמה בעיתון הארץ. בסוף הוספתי גם את הסרטון שעליו הסתמכתי, וגם קישור להקלטה של השימוע כולו.

התמונה היחידה של אדם ורטה ביקום כולו


---

אדם ורטה: קודם כל, אני במתח מזה, מאיומים על חיי, ואשתי פי 10. זה שבית הספר לא מגיב על זה חוץ מאולי מורה אחד או שניים שאני נמצא איתם בקשר, זה מאוד חמור בעיני. בשנה שעברה התלמידה הזאת, בשיעור שלי הכריזה שבמדינת ישראל יש עונש מוות לבוגדים, ואז אמרה לי  - אתה בוגד.

אישה א': במדינת ישראל, לא יכול להיות שמורה, בית ספר, שמעודד תלמידים וזה אחד מדגליו, שצריך להתגייס לצה"ל, לא יכול להיות שיביע דעות בדיוק מנוגדות למה ש...רוח בית הספר. אם רוח בית הספר היא א' ואתה אומר להם ב', אז לנו יש בעיה עם זה. אם אתה לא מבין שזו בעיה...

אדם ורטה: אני לא חושב שזה נכון, אני לא חושב שנאמר להם משהו מנוגד לרוח בית הספר.

אישה א': למה?

גבר א': כשאתה בא ואתה טוען טענה, שאתה מפרשן אותה שצה"ל הוא צבא לא מוסרי. אתה מיד...

אדם ורטה: זה לא מה שאמרתי.

גבר א': אתה הסכמת שזה מה שאמרת לפחות בשיחה שלנו.

אדם ורטה: אני אמרתי ...אמרתי שיש מעשים לא מוסריים שצה"ל עושה.

גבר א': רגע, אז נקח גם את האמירה הזאתי, אתה לוקח לך זכות לתת פרשנות למשהו שלא אתה סמכות לעשות את זה, לא אני סמכות לעשות את זה, ובוודאי לילדים אין כלים לשפוט את מה שאתה אומר. מכאן נובע שאתה עושה מניפולציה, כי אתה לא בר-סמכא לשפוט מהו מוסרי או לא מוסרי...

אדם ורטה: מה זאת אומרת? כל אדם הוא בר-סמכא לשפוט אם מעשה הוא מוסרי או לא.

גבר א': לא, לא...

אדם ורטה: אם נדרשת ה...הדיון, ומה שקורה בעולם, וההשלכות של זה על הדמוקרטיה ועל החייל. אני חושב, לפי הגישה החינוכית שלי, ראוי שהתלמידים יראו שיש לי התייחסות למה שקורה בעולם. לא מנסה לשכנע אותם, אני מציג להם את העמדה המנוגדת, אני עוזר להם לברר את העמדה שלי ואת העמדה שלהם. הכל נעשה ברוח טובה, מעידים על זה פה כמעט כל התלמידים שלי. מעניין לציין שאין אף תלמיד מהתלמידים שלי, ובהם גם תומכים של בן-ארי, שיצא לתמוך בספיר בדבר הזה.

*קטיעה*

אדם ורטה: אז בואו נברר לרגע את הדברים שאמרתי. הטענה שאמרתי שמדינת ישראל היא לא מדינת היהודים אלא מדינת הערבים, מה אני יכול להגיד, לא אמרתי אני גם לא אגיד כזה דבר, זו טענה מפגרת. מעולם לא אמרתי דבר כזה. טענה נוספת הייתה טענה על זה שאמרתי שצה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם, גם טענה מגוחכת בעיני. מה שהיה בשיעור זה שתלמידים הביאו את הטענה שאומרת שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, וניסיתי לברר איתם מה זה אומר כשאנחנו אומרים על מישהו שהוא הכי מוסרי בעולם. לא משנה אם זה אדם...מה זה אומר לגבי המעשים שלו. האם המעשים שלו ישנו את הקביעה שהוא הכי מוסרי בעולם, או שאנחנו כבר מתעלמים לגמרי מהמעשים שלו. ואז אמרתי להם שזו טענה מאוד מאוד בעייתית, כי מה שהיא אומרת זה שאנחנו כבר לא מסתכלים על המעשים. אנחנו מניחים כאקסיומה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, ואז זה כבר לא משנה אם יש מעשה זה או אחר שהוא מוסרי או לא מוסרי. זה היה הדיון. לא דיון על מוסריותו של צה"ל, לא דיון על העמדה שלי, אלא דיון על הטענה הזו, ניתוח של הטענה הזו, ניתוח פילוסופי, אנליזה, של הטענה הזו. בסוף הדיון הזה תלמידים שאלו אותי מה עמדתי בעניין, ואמרתי להם שלדעתי, צה"ל עושה מעשים לא מוסריים. בין המעשים שצה"ל עושה, יש מעשים לא מוסריים. אם זה נוגד את רוח בית-ספר, מה שזה אומר זה שרוח בית-ספר היא שכל המעשים של צה"ל הם מוסריים. חמור בעיני, אם זו רוח בית-ספר.

*קטיעה*

אדם ורטה: אני רוצה להגיד משהו כללי. אני חושב שבאיזשהו מקום יש לנו מזל ביש במדינה, שדיון בזכויות אדם, הוא נחשב לשמאל סהרורי. אם אני אומר שמעשים שנעשים נגד כבודו של אדם, בין אם זה פליט מאפריקה, או בן-אדם פלשתיני במחסום, שפוגעים בזכויות הבסיסיות שלו, אם אמירה כזו היא נחשבת אמירה פוליטית, המצב הוא חמור. לא יכול להיות שהערכים ההומאניים הבסיסיים הם עמדה פוליטית. הם לא.

*קטיעה*

אדם ורטה: מחר אני צריך להיות בבית-ספר. לא סביר בעיני שתסתובב תלמידה בבית הספר שקוראת באובססיביות למותי, והשאלה היא מה עושים עם זה.

אישה א': מה היא כתבה? מה כתוב?

אדם ורטה: לעבור על זה? זה עם הסימונים האדומים...בוגדים, שמאלני...

אישה א': אז אני שמאלנית...אז...זה דעה פוליטית.

אדם ורטה: לקרוא לבן אדם בוגד, זו דעה? לקרוא לאדם בוגד זו לא דעה. זו לא דעה לגיטימית.

*קטיעה*

אדם ורטה: אני לא רוצה, אני לא רוצה להתפטר. אם תעברי שם על התגובות של התלמידים שלי הם מרגשות עד דמעות.

אישה א': אבל גם אבי אומר את זה, דרך אגב. גם אבי אומר שאתה מורה מדהים...

אדם ורטה: אז אני מחויב...התחושת חובה שלי כלפי התלמידים שמוצאים ערך בשיעורים שלי, שאומרים שאני מהמורים הכי משמעותיים שהיו להם כל החיים, כמובן שהיא כאין וכאפס לעומת האינסטינקט שלי לעזוב הכל.

*קטיעה*

אדם ורטה: תראי זה מאוד קל, כשקוראים את הטוקבקים בוואי-נט על חנין זועבי, להגיד...כן, זה טוקבקים, קל לכתוב ככה בטוקבקים. כשפתאום אתה האובייקט של כל הדיבורים, דברי בלע ושטנה האלה, זה קשה.

אישה א': אבל אתה מבין שהדעות שהצגת הם דעות שהן קיצוניות מדי, בוא נגיד לרוח...זה אתה מבין?

אדם ורטה: הן לא דעות של מרכז.

*קטיעה*

אדם ורטה: יש כיתה של חמישה-עשר תלמידים, בערך. מתוכם שבעה ממש מספרים לי על מה קורה בעמוד הפייסבוק של מיכאל בן-ארי, זו האוריינטציה הפוליטית שלהם. ואני מכבד את זה. לא, אולי לא פנימית, אבל באופן...

אישה א': שבעה תלמידים מחוברים לאתר הפייסבוק של מיכאל בן ארי...?

אדם ורטה: הם אפילו חברים בקבוצה בפייסבוק שנקראת עוצמה לישראל הם שמאלנים, אם יכול להיות יותר ימין מעוצמה לישראל. אני מדבר איתם על זה בכיתה. אני אפילו נותן להם דברים...

אישה א': אתה הבנת איזה חומר נפץ אתה משחרר?

אדם ורטה: מה זאת אומרת?

אישה א': לתפוס את הרימון, לשים ככה את הנצרה ולחכות יום...אם אתה יודע שיש שם שבעה תלמידים, שדעתם כדעתו של מיכאל בן-ארי, שזה בדיוק...

אדם ורטה: אבל תראי שאני מנהל איתם דיונים מקסימים בכיתה על דברים כאלה, למרות שחוזר מנכ"ל אומר שאסור להביע דעות בכיתה כמו לזרוק את הערבים לים וכאלה...

---



ההקלטה המלאה:

 
מופעל על ידי Blogger.