יום שבת, 14 במאי 2016

לקראת חיסולה של השאלה אודות משמעות החיים

לעתים נדמה לאדם שאין כל טעם לחייו; לא לחייו שלו, ולא לחיים בכלל. המחשבה הזו גורמת לו למצוקה נוראית, ועל-כן הוא שמח להיאחז בתקווה, קלושה ככל שתהיה, שלפילוסופיה הפתרונים. "זה הרי עיסוקם של פילוסופים" הוא אומר בלבו, "החיפוש אחר משמעות החיים". לאותו אדם רוצה אני לומר: לעולם אל תקשיב לפילוסוף שמתיימר לספק לך אפילו התחלה של תשובה לשאלה הזו, וגם אל תתפתה לו אם יעודד אותך לחפש את המענה לה בכוחות עצמך. השאלה הזו, "מהי משמעות החיים?" היא עשב שוטה שיש לעקור בו-ברגע שהוא נובט. יסודה בטעות וסופה באומללות חוזרת ונשנית. הפילוסוף האחראי לא יעודד אותך לשאול אותה, אלא יוליך אותך ביד קשה הרחק ממנה, אל תהיות שיש בהן טעם.

פגם אחד בשאלה הזו הוא שהיא קושרת יחדיו כמה שאלות שמוטב להפרידן. השואלים אותה מחפשים אחר משמעות במובן של "היגיון" או "פשר", ובו-בזמן אחר "תכלית", "ערך" או "תוחלת". את החיפוש הראשון, אם כוונתו למצוא בעולם סדירות, מקבל אני בברכה. אם לעומת זאת, המחפשים אחר היגיון מתכוונים בעצם למצוא איזה שהוא צידוק להיות הדברים כפי שהם, אזי ממליץ אני להם להיגמל במהרה מדפוסי ההבל של המחשבה התיאיסטית. העולם הנו כפי שהנו, ואף איש או ישות אינם חייבים להצדיק את טבעו בפנינו. ברגע שנבין זאת, נחדל להתנהג כילד המטפח את אומללותו וסימניה החיצוניים כדי לנקום בהוריו או למשוך את תשומת ליבם, ונתפנה לשמחה ספונטנית ולמלאכה של שיפור חיינו.

Happiness is a warm cat
מובנה הנוסף של השאלה כעיון שמטרתו לגלות בפנינו "ערך", "חשיבות", "טעם" או "תכלית" לחיים, גם הוא מטעה ומוטעה. העולם אינו מאוכלס על-ידי דברים כמו "ערך", חשיבות", "טעם" או "תכלית". הוא מאוכלס על-ידי כיסאות, פרפרים, פטריות, אבנים, מטאוריטים, שמשות ובני-אדם. זו טענה שנויה במחלוקת, כמובן, ואפילו אם היה זה העיתוי המתאים לכך, לא הייתי יכול לספק די טיעונים בעדה. במקום טיעון עיוני, אני רוצה להציע לכם הבטחה: אם תקבלו את הטענה הזו ותאמצו את תמונת העולם שהיא מציירת, תהיו, בסופו של דבר, מאושרים יותר. במסגרת דיון זה, אם כן, איני מציע את הקונקרטיות של היש כטעם לדחות את השאלה אודות המשמעות, אלא להיפך. אני מציע לכם להאמין שכל מה שישנו הינו קונקרטי, כי כך תרחיקו מעצמכם שאלה מזיקה ומאמללת.

אם כל הקיים במובן הפשוט הינו קונקרטי, אזי לחיים יכולים להיות "ערך", "חשיבות" או "טעם" רק במובן זה שאנשים רואים בחייהם או חיי אחרים ערך, חשיבות או טעם. המסקנה הזו, שאני מסכים איתה לחלוטין, עשויה להוביל למסקנה אחרת, שגם אם יש בה מן האמת ניסוחה מבלבל ומטעה: האדם אינו מחפש משמעות, אלא יוצר את המשמעות בכוחות עצמו. לאמירה זו יש גוון מיסטי ופלאי שמוטב להימנע ממנו. האמת בהירה ופשוטה הרבה יותר.

כאשר אדם מקבל לראשונה שאין בעולם עצמו כל ערך, חשיבות וטעם, יתכן שהמחשבה הזו תיראה לו תחילה מדכדכת מאין כמוה. אולם במוקדם או במאוחר יחלוף הדכדוך, כי טיבם של רגשות לחלוף, ובזמן כלשהו אף יגיעו במקומו שמחה, אהבה, חיבה, התפלאות או התפעלות. לא יהיה שום היגיון בהופעת הרגשות החיוביים האלה. רגשות אינם מופיעים לרוב משום שסיפקנו שיקולים בעדם. הם נגרמים על-ידי דבר-מה, לעתים באופן שנסתר מעינינו לחלוטין, והשליטה בהם לנצח חלקית ועקיפה. כמובן, לאחר שהופיעו צפויים הם לחלוף לבסוף בדיוק כמו הרגשות השליליים, אך הופעתם מזמנת לאדם המתפכח מהשאלה אודות המשמעות הזדמנות פז. עתה הוא יכול סוף-כל-סוף להיווכח שגם אם אין כל "משמעות" בעולם עצמו, בכל זאת נראה לו העולם פתאום יפה, טוב או מופלא. לשם-כך לא נדרש שום עיסוק עיוני בשאלה המשונה הזו אודות המשמעות. נדרשו רק חתול מתנמנם בשמש, זיפי פניו של האהוב, יבבת גיטרה מלוכלכת, כד חרס מחוספס – דברים קונקרטיים ותוך-עולמיים לחלוטין. אז יבין המתפכח שבעצם כך שציפה למצוא את המשמעות על-ידי הרהורים או טיעונים המוכיחים את קיומה, טמן לעצמו פח. את המשמעות יש לגרום, לא למצוא. "לגרום למשמעות" אינו תהליך מיסטי או קסום, זוהי בסך הכל דרך מקוצרת לומר שאם ברצוננו לחוות את העולם כבעל ערך, עלינו להקיף את עצמנו ככל הניתן בדברים שאנחנו מוצאים בהם ערך. עלינו להקפיד שיזדמנו תמיד בדרכנו חתולים מנמנמים, אהובים מזוקנים, יבבות גיטרה וכדי חרס.


גם לאחר שהצטייד בתובנה שאת הערך יש ליזום, עדיין לא יהיה המתפכח חסין בפני הדיכאון או האפתיה לנוכח העולם. אולם עתה, כשאלה יכו בו, יבין סוף כל סוף שאין טרגדיה בכך שלעתים אין הוא מוצא טעם בחיים. למצוא טעם בחיים בכל רגע ורגע, להאמין שהערך קיים בעולם עצמו, אינו תלוי בנו או שאנחנו יכולים ליצור אותו יש מאין, אלו ציפיות מוגזמות. ברגע שנשתחרר מהן, נגלה שבכל זאת אנו יכולים, במקרים רבים ובמידה רבה, לגרום לכך שהחיים ייראו לנו כבעלי ערך, גם אם בו-בזמן אנחנו מודעים לכך שערכם תלוי בנו לקיומו. העובדה הזו, לכשעצמה, גם בה אפשר למצוא סיפוק ויופי. היא נוטעות בנו תחושת מסוגלוּת ומרחיקה מאיתנו את הקורבנוּת. כשאנחנו מהרהרים בה, בהיותנו יוצרי-ערך פוטנציאליים בכל רגע נתון, בשרידותו של האושר לנוכח ההתפכחות ובמוחשיותם של הדברים הגורמים לשמחה, הדברים הטובים, הנאים – אז יכולים אנו סוף כל סוף לרבוץ בשמש ולהכריז מבלי לחשוד שאנחנו מוליכים את עצמנו שולל: החיים יפים.

 
מופעל על ידי Blogger.