יום שני, 8 בנובמבר 2010

האיבר האירוטי ביותר

האיבר האירוטי ביותר בגוף האדם הוא חלקו העליון של פנים הירך. הדרם ממנו כזרת ויצטננו אצבעותיך. הצפן בקמיצה והלב ישוב לפעום כסדרו; אך אם תשתהה מעל מקום זה לבדו, תחוג מעליו ובנשיפות רכות - מפי התהום תפיק את הרוך והעונג, ולאחריו: שום דבר פרט לידוע מראש.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

לא קל לו לאדם

לא קל לו לאדם להיות מאושר. שלא להיות אומלל - כבר זו משימה הגוזלת את מרבית תעצומות הנפש, עבור רבים אולי אף אינה אפשרית. אבל להיות מאושר - איזו חוצפה ואיזו הרהבה ואיזו חזירות יש בו באדם שיעז לבקש לעצמו דבר שכזה!
ואני - שפר עלי גורלי ובכל זאת, בעניין אחד לפחות אני כילד מפונק, והוא שאם אין מובטח לי אושר הרי מחזיק אני את עצמי לאומלל שבאדם. רוצה אני לראות את האושר מתגשם, גם אם במרחקים. רוצה אני לספור פרוטה מצטרפת לפרוטה, לשאוף אליו בפעולה ולא בציפייה, לדעת שכל חתחת ודרדר הוא הכרחי בדרכי ולהאמין שלפחות בדבר האחד הזה מוכשר אני כמעט יותר מכל אדם אחר - בהיות מאושר.

ולי נדמה שבעניין זה נבדלתי מרוב בני דורי, שכן מוכן אני לא רק לתלונות ולתקוות ריקות ולמעשים רפים, אלא לבחינה כנה ומחושבת של בחירותיי ואורחותיי וליוזמה ולהכנסת שינוי ממשי. בכך אין לך כישרון מועיל יותר מהכתיבה, שכן רבים ומסובכים מדי הדברים שצריך האדם למנות ולשקול זה נגד זה וחשוב הרבה יותר מכך - רק באמצעות הכתיבה יכול האדם להשפיע על עצמו לאמץ את מסקנותיו.

מי שלא כתב מעולם כמלחין, מי שאינו מבחין במוסיקה שבמשפט ובכישוף שהוא יכול לכשף את הנפש - לא ידע ולא יבין. אולם מי שהתנסה בכך לא ישפוט אותי לחומרה אם אקבע בלי היסוס שרק הכתיבה, מכל האמנויות, האומנויות והתורות הכמו-מדעיות, תקנה לאדם הנבון מעט נחת וסיכוי לאושר.

אולם רבים כבר אמרו לפניי ורבים עוד יגלו זאת, שהמילה היא מקל שחודד בשני צדדיו. יכולה היא לחצוב הן בסלע והן בלבבות, אך אין מבטיחה היא הדרכה נכונה, ומקצביה אף עלולים להטעות ולצער בכוחם לקסום לחשים הנלחשים מעצמם - לחשים שבינם לבין הנכון והמועיל אין לא חצי ולא רבע דבר. על כן, לא תספיק הכתיבה לעצמה במסע שבחרתי לעצמי, ולא פחות ממנה יידרשו ההיגיון, הביקורת העצמית וההודאה בטעות.

וגם בכך נדמה לי שנבדלתי מאוד מבני זמני, שכן מאמין אני עדיין שיש דבר שנכון הוא ויש שאינו נכון, ושמוטב לו לאדם להיראות בטעותו מאשר לחיות עמה, וכן שעבור השגת הנכון עליו להתאמץ ולהקריב את ההיראות ואת ההיחשבות ואת המקוריות לה סוגדים כולם. ואם אמצא את אושרי בנדושה ובמושמצת שבקלישאות - כך יהיה. ואם איראה להם כהמוני, חסר טעם וכקהה חושים - גם עם זאת אסכין.

זאת היא, אם כן, המשימה וזוהי הדרך וזהו הסגנון שבחרתי לעצמי - לשאוף לאושר, בכתיבה ובחשיבה, ובדרך הדיבור הטרחנית הזו שרק בה מרגיש אני כבן-בית. לא אשקר ואטען שאין אני מקווה לפחות למספר מצומצם של אנשים שילוו אותי במסע הזה וימצאו בו איזה עניין. אף על פי כן ולמרות כל הקושי הכרוך בכך, יומן המסע הזה נועד מתחילתו ועד אחריתו עבורי, ועבורי הוא ייכתב.
 
מופעל על ידי Blogger.