יום שני, 23 ביוני 2014

החתול הטוב ביותר בעולם

יש לי את החתול הטוב ביותר בעולם. בקרוב אצטרך לומר: היה לי. על אדם לא הייתי מעז לומר שהוא היפה ביותר, החכם ביותר, הטוב ביותר, אבל על חתול אפשר. לאדם אפשר להחמיא רק באופן מסויג, לומר - הוא איש טוב. לא תמיד הוא מבחין במצוקתו של הזולת כאשר היא מרומזת, אבל אם יבחין בה, אין שום ספק שיעשה יותר משרוב האנשים היו עושים כדי לסייע, ואין שום ספק שיעשה זאת בלי להתמהמה, פשוט כי ככה עושים. אפשר לומר שהוא יפה. אפשר לומר את זה בהדגשה שמבהירה שגם אם מדובר במילה מאוד שכיחה, אין היא נאמרת בהיסח דעת, מתוך נימוס או קלות ראש. הוא יפה. גבוה, עיניים חומות כמעט ירוקות, שיער-קש מעט מקליש מלפנים, ריח קצת חייתי, חריף-מתוק. אפשר גם לספר על הרוך שבו. לומר שכיף לטמון בו את הראש; להעביר על הלחיים או הגב שלו את כריות או מפרקי האצבעות (אבל בלי ציפורניים!). אפשר לומר שברגעי התלהבות כנה, גם אם הם לא מאוד תכופים, הוא שובה בתום היָלדִי שבו, עם עלייה בכמה אוקטבות של הקול, ריקודי אושר קטנים ונפנוף ידיים תוך-כדי המהום. אפשר לומר שהוא מסודר, ומסוגל לפשרה ואחראי, ושהתכונות האלה לא פחות מעוררות אהבה רק כי הן רחוקות מנטיותיו ההרסניות של האידאל הרומנטי. את כל הדברים האלה אפשר לומר, אבל רק משום שיש בהם הקפדה על דיוק, כי נעדרים מהם סופרלטיבים, כי ישנה בצידם נכונות להודות שיש בו גם הרבה מגרעות. באמת יש בו לא מעט מגרעות. בסופו של דבר, הן גברו על מעלותיו. אבל זה לא אומר שאני לא חושב שבהקשרים אחרים, מבחינות אחרות, יש בו באדם הזה הרבה יותר טוב משצריך לצפות לו, הרבה יותר טוב מברוב בני האדם.

עזבתי את החתול שלי, ולכן החתול שלי עוזב אותי. אני מאמין, ולמען האמת מקווה, שיום אחד אוהב חתול אחר יותר משאוהב אותו, ובכל זאת אני משוכנע לגמרי שהוא החתול הטוב ביותר בעולם.

היה שלום ראוסי פאוס.
:+/


 
מופעל על ידי Blogger.