יום שלישי, 15 ביולי 2014

הרוב לא שפוי


עכשיו כשנמצאו מי שמתחילים לממש במעשים את הפרוגרמה של הימין הפשיסטי,  עולה הזעקה מהמחנה הדמוקרטי המצומק: לאן נעלם הרוב השפוי? למה קולו לא נשמע? הרי בטח ברור לכל אדם סביר שרצח נער בן 15, רק כי הוא במקרה משתייך לעם הלא נכון, זה מעשה גזעני, אכזרי ומזעזע. ברור להם שלא משנה כמה מרגיזות אותך דעותיו של אדם אחר, אסור להשתיק אותו באלימות פיזית. לא? לא.

אל תטעו בשתיקתו של הרוב הדומם. הוא לא דומם משום שהוא מפחד להרים את קולו, או כי חלה תקלה קלה בתפקודם של אלו שאמורים למסור לו את האינפורמציה המדויקת על המתרחש. הוא דומם כי הוא מסכים בשתיקה. הוא דומם כי כבר שנים ארוכות שוטפים לו את המוח. כי בעיניו אין יותר שמאל, רק שמאל קיצוני. כי הוא בכלל לא מקשיב יותר לשמאל. אומרים לו: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" והוא שומע "המדינה לא של היהודים ושייכת לערבים". אומרים לו שכדאי לבחון באופן ביקורתי את הטענה שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם והוא שומע "צה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם". הוא לא שפוי כי הוא כבר לא עוצר אפילו כדי לשאול את עצמו, אם אין בכל זאת הבדל חשוב בין בוגד - אדם , שמביא באופן מודע לפגיעה בחייהם, גופם או בטחונם של אזרחי המדינה שלו - לאדם שפשוט יש לו דעה אחרת לגבי מה טוב לאזרחי המדינה.

בקרוב אצלכם

הרוב לא שפוי. הטירוף שלו הוא גם לא זמני. הוא לא יחלוף כעבור כמה שעות או כמה ימים, גם אם הוא יירגע קצת כשהתותחים יפסיקו לרעום לכמה חודשים. הטירוף הזה התחיל כבר מזמן. הוא התחיל עם תנועת "אם תרצו" שכל פעילותה הציבורית מוקדשת לדה-לגיטימציה של השמאל, עם החקיקה האנטי-דמוקרטית מבית מדרשם של דנון, אקוניס ודומיהם, עם עלייתם של אותם דנונים ואקוניסים על חשבון נציגי הימין הדמוקרטי בפריימריז האחרונים לליכוד, בהשתלטותו על שוק העיתונות של התעמולון "ישראל היום" שלפי בעליו "ידיעות אחרונות", אביר הקונצנזוס עלי אדמות, הוא "שמאל קיצוני", עם הריצה לכנסת של "עצמה לישראל", עם ההתחזקות של הבית היהודי וישראל ביתנו על חשבון הליכוד. 

אז למיעוט השפוי בישראל, מימין אבל בעיקר משמאל, אני ממליץ בחום לברוח מכאן. כן, אני יודע, בניגוד למה שמעלילים עלינו, לא לכולנו יש דרכונים אירופאים שרק מחכים לשאת אותנו מכאן לחיי מותרות בניכר. גם אנחנו מרגישים שישראל היא חלק מהתרבות שלנו, מהשורשים שלנו. גם לנו יש כאן משפחה ועבודה וחברים. אבל אין מה לעשות, הפסדנו. אנחנו יכולים להמשיך לצעוק ולמחות, אבל הרוב לא שפוי, הרוב לא מסוגל ולא רוצה להקשיב יותר. מי שבכל זאת נשאר כאן, מחוסר ברירה או מתוך החלטה מודעת להיאבק נגד כל הסיכויים, אני מציע לרדת למחתרת. תמציאו שפת סתרים. תתכוננו ליום הלא רחוק שבו תהיו מיעוט נרדף.

הרוב לא שפוי, והטירוף שלו לא זמני. רק לאחר מעשה, כשיגלו יום אחד שדם אחיהם קורא להם מהאדמה, רק אז הם יתעוררו.

0 תגובות:

פרסום תגובה

 
מופעל על ידי Blogger.