יום שני, 10 באוגוסט 2015

ברוך שובי לישראל

סוף-סוף הבנתי מה זה הדבר הזה, המוזר-מוכר לי, שירד עלי מכל כיוון ברגע שיצאתי מהמטוס – מיוּזָעוּת. ישראל היא כמו טבח עצל שבוזק על כל חוויה, רגש ורגע את אותה תערובת תבלינים שתלטנית. אני כועס ומיוזע, שמח ומיוזע, בדיכאון ומיוזע, מרוגש ומיוזע, חרד ומיוזע. לעתים אמנם מחליף את המיוזעות תבלין דומיננטי אחר ושונה בתכלית – היובש המזגני – אבל השניים כה מחוברים אסוציאטיבית מכורח המאמץ האינסופי לערבב ביניהם ולרקוח אקלים שקוף, בלתי-מורגש וניטרלי, שאי-אפשר עוד לחוש את נשיקת הקרח היבש של המזגן מבלי שייכנס מבעדו אל התודעה תשלילו, החום הדביק והמלוח שנח על העור ולא מתקרצף לעולם. לעולם, עד לבואו של היקום המקביל המכונה חורף, נידונו להיות מיוזעים. 

0 תגובות:

פרסום תגובה

 
מופעל על ידי Blogger.