יום ראשון, 5 בפברואר 2017

בית

אני שמח לעזוב, אבל לא שמח לחזור. הבית שאליו הייתי רוצה לטוס עוד לא נברא. המקום הפיזי, הארץ, העיר, הבניין שבהם הוא עתיד להתקיים כבר עומדים על תלם, אבל חסרים בהם עדיין הטקסים, הידידים וסדרי החיים שבאמצעותם מאורגן המרחב לכדי בית. אין מקום אחד מסוים שבו ורק בו יכול להיברא הבית הזה. כל פינה עלי אדמות מציעה חומרי גלם משלה, ובכל אחת ניתן להקים בית כלשהו. במקומות מסוימים יהיה זה בית של דלות. לעתים תהיה זו דלות חומרית, ולעתים דלות שגם אם שורשה הוא היעדר החומר, עיקרה הוא המחסור בנדרש לנפש. במקומות אחרים, והם רבים משחושבים, יימצא כל הנדרש לבית שיהיה מספק לחלוטין, אבל רק למי שיידע להיפטר מהמחשבה שהגורל הועיד לו חבל ארץ אחד מסוים, עיר אחת, עיסוק אחד, דרך חיים אחת. ישנם דרכים רבות להיות מאושר וצורות-חיים רבות בעלות ערך; לא רק אחת לכל אדם, אלא רבות שונות עבור כל אדם. כדי לגלותן, צריך הנודד המוגלה להשיל מעצמו כל היקבעות או סנוביזם, להקשיב לאנשים שאיתם הוא חולק את העיר, לשמוע את החוקיות של דיבורם, רצונותיהם ואמונתם; להתמסר אליהם, לחשוב מה יוכל ללקט מהם, מאיזה חומרים מקומיים יוכל לבנות את קנו, ולראות את היופי בחושיות המסוימת שלהם: הטעם, הריח, המגע, הקישוטים. תהיה זו הגזמה מוחלטת לומר שכך יובטח לו כי יוכל לבנות בית בכל אשר ילך, ובכל זאת, לכל הפחות ניתן לומר זאת: כך יגדיל את סיכוייו.

0 תגובות:

פרסום תגובה

 
מופעל על ידי Blogger.