מה הטעם לכתוב כאן היום אם לא אכתוב כאן מחר? מה הטעם לנטוע אי בים הסיזיפיות האקדמית שהיא חיי אם יישטף כעבור יומיים? אני לא יודע, ובכל זאת כותב. אולי פירור הלחם הזה עוד יראה לי את הדרך הבייתה יום אחד. אולי כשייגמר הסמסטר, כשלא יוותר בי בדל של אישיות, לפחות הוא ישמש לי זכר לאישיות שפעם הייתה לי.
לפני 12 שנים
אולי בכל זאת תחזור לכתוב?
השבמחק