יום שני, 15 באפריל 2013

פוסט פוסט-יומהולדת

מה עדיף להיות, סוקרטס אומלל או חזיר מאושר? ומה חזיר מעדיף להיות? ומה חצי-חזיר?

אני מרגיש, או חושש, שאני צולל לתוך תהומות העמימות. שמשנה לשנה אני נעשה יותר פסימי, פחות אידיאולוגי, יותר קהה. הויתורים והפשרות כבדים עלי. העקרונות שנזנחו אינם כה בוטחים כבעבר, אינם מסתפקים בשבועת נאמנות, דורשים מחוות כתנאי למשא ומתן. כבר כמעט חצות ואין לי אף מחווה במלאי. אולי הם יסתפקו בוידוי. לא וידוי גנרי, וידוי מפורט, מביש. הנה: הפסקתי להיות צמחוני כי לא היה לי מה להזמין ללאנץ' במשרד. הלכתי רק לשלוש הפגנות בשנתיים האחרונות וחוץ מזה לא נקטתי אצבע כדי לקדם את אמונותיי. וגרוע מכל בעיני: זנחתי את צוו של סוקרטס, שיש לציית לחוק גם כשאיננו מסכימים לו. גם כשהוא אינו נוח לנו. גם כשלוחצים עליך. אולי אני כבר לא מאמין בציווי הזה, אבל אני גם לא מאמין בנטישת עקרונות ללא דיון. הלוואי ויכולתי לומר במה מדובר. אני לא יכול, זה לא נוגע רק לי. אל תדאגו, לא רצחתי אף אחד. מדובר בהפרת חוק הרבה יותר נוחה, מעונבת ומקובלת - נתונה לפרשנות אפילו.

אוף.  

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

 
מופעל על ידי Blogger.